מאז שקהילות הפכו להיות הטרנד הכי חם בסביבה, ואחרי שהבנו שקהילה יכולה להיות גם עסק מניב כלכלית, הגיעה העת להתייחס לפיל שבחדר: הסכמים משפטיים בין המייסדים ומול מתנדבים.
חשוב לזכור, כי ברוב המוחלט של המקרים, בעת הקמת הקהילה אין כלל רווחים ולעיתים גם אין הכנסות. ייתכן אף שתהליכי המוניטיזציה יחלו רק בשלב מאוחר יותר (אם בכלל), אבל זו לא סיבה להימנע מהסדרת החובות והזכויות של הצדדים. להיפך. ככל שתקדימו להגיע להסכמות ולעגן אותן בכתב – כך ייטב. זיכרו, אולי היום מערכת היחסים של הנוגעים בדבר היא אידיאלית, אבל אין לדעת מה יוליד יום, לאן תצמח ותתפתח הקהילה, האם ישתנו ציפיות, רצונות ושאיפות הצדדים – ולכן הסכם משפטי הוא הכלי היעיל ביותר לייצר הגנה עתידית.
בסקירה הבאה אתייחס למספר סעיפים שחובה לדעתי לכלול בכל הסכם ניהול קהילה. כמובן שאין הסכם שדומה לאחר (ואני גם לא מאמינה בטמפלייטים), אבל אלו לדעתי העקרונות ההכרחיים שכדאי לכלול תמיד:
ומילה אחת לפני שנתחיל – הסוד בהסכם משפטי טוב הוא בהירות. ככל שתשאירו דברים באפילה או בניסוח עמום, כך אתם מגדילים את הסיכון שכל צד יפרש את ההסכם באופן אחר, ולמעשה תרוקנו מתוכן את היתרון החזק ביותר של הסכם משפטי: וודאות. אז בואו נתחיל:
1) של מי הקהילה הזו בכלל? למי שזוכר את סיפור הצנרת – גיא לרר – וערוץ 10, השאלה המרכזית שעמדה מול בית הדין היתה "מיהו הבעלים של עמוד הפייסבוק"? האם גיא לרר, שפתח את העמוד בעודו עובד בערוץ 10, או אולי הערוץ עצמו? אז נכון, מתחכמים יגידו שהעמוד שייך בכלל לפייסבוק, אבל עשרות עמודי פסק הדין בעניין הצנרת מוכיחים כי הגדרת הבעלות על קהילה בהסכם משפטי היא קריטית, גם אם בפועל מי שמחזיק בשלטר הוא צד שלישי שמקום מושבו בקליפורניה.
לכן, בכל הסכם ניהול קהילה אני מציעה לכלול סעיף המגדיר את מידת הבעלות בקהילה בין הצדדים. למשל, האם הקהילה היא בבעלות המייסד בלבד? האם הכנסת שותף משנה את מאזן הבעלות, ואם כן – באיזה אופן? ההשלכות לשאלה זו הן רבות: ראשית, פועל יוצא של בעלות בקהילה יכול לבוא לידי ביטוי בחלוקה ברווחים עתידיים, ואם בעתיד צד ג' יבקש לרכוש את הקהילה, השותפים בקהילה יהנו מהתמורה באופן יחסי לבעלותם בה. בנוסף, במידה והינכם עובדים עם מתנדבים, אתם רוצים לוודא בהסכם שהם מכירים ומבינים כי הפעילות ההתנדבותית שלהם לא תקנה להם זכות עתידית בבעלות בקהילה.
דוגמא: בהסכם שניסחתי לפני מספר חודשים, מייסדת ביקשה להכניס שותף לניהול הקהילה. זכויותיו של השותף בקהילה באו לידי ביטוי במדרג שלקח בחשבון משך זמן ופעילויות מסוימות שהוא היה צריך לבצע כדי לצבור עוד ועוד זכויות בקהילה. ככל שהזמן עבר, וככל שהוא השיג עוד יעדים, כך חלקו בקהילה גדל.
2) מי עושה מה? הבסיס של כל הסכם צריך להיות מה הצדדים מצפים מעצמם – וחשוב מכך, מה הם מצפים מהשותף.ה שלהם. במבט ראשון, הסעיף הזה יכול להיראות טריוויאלי ופשוט לניסוח, אבל לעיתים, ברגע שמתיישבים לנסח זאת במילים, הצדדים מגלים שיש ביניהם פער, ועל הפער הזה יש לגשר בהקדם. ההמלצה שלי היא להגדיר את תחומי האחריות של הצדדים באופן מובהק וברור, וזאת משתי סיבות עיקריות: ראשית, תיאום ציפיות – להימנע ממצב בו צד מרגיש שהוא תורם את חלקו למיזם בעוד האחר מרגיש ההיפך. שנית, אם צד להסכם רוצה לטעון כי האחר אינו ממלא את חלקו בהסכם, הוא יתקל בקושי רב אם תחומי האחריות לא הוגדרו כהלכה.
3) קהילה על פני תחרות? לא בהסכם משפטי…. כמנהלי קהילה, אנחנו נוהגים לקדם את ערך השיתופיות והעזרה ההדדית. כל זה טוב ויפה, אבל פעמים רבות כדאי לכלול בהסכם משפטי סעיף שנקרא "אי תחרות" המונע מהצדדים להקים קהילות מתחרות למשך כל תקופת ההסכם, וכמה חודשים לאחר סיומו (אני אוהבת לקבוע תקופת צינון של 6 חודשים, אבל זה נתון לשיקולכם). על מנת שסעיף אי התחרות יהיה הוגן, חשוב להקפיד להגדיר את תחום הפעילות של הקהילה באופן מדויק, ואז סעיף אי התחרות חל על אותו תחום פעילות בלבד ולא מונע מהצדדים להתפתח לכיוונים אחרים.
דוגמא: קהילת עצמאיים הפועלת בארץ ומטרתה יצירת מרחב לשיתופי פעולה בין החברים, לא תחסום את דרכו של מנהל קהילה להקים קהילה לרואי חשבון עצמאיים בלבד שמטרתה התאגדות להטבת תנאיהם.
4) ששששש… לא לגלות! סעיף חשוב נוסף, הוא סעיף הסודיות שיכול (וצריך) לחול על תנאי ההסכם, אבל גם על עניינים הקשורים לניהול הקהילה עצמה. יחד עם זאת, נהוג להחריג את סעיף הסודיות ב-3 מקרים ספציפיים: מידע שמסירתו נדרשת ע"י הרשויות, מידע שפרסומו נדרש לצורך ביצוע ההסכם (למשל, אם בהמשך הקהילה תיהפך לחברה ותצטרכו לציין את חלוקת הבעלות בקהילה לצורך רישומה ברשם החברות), או מידע שהוא נחלת הכלל. התניה הזו היא לרוב אינה מוגבלת בזמן.
5) איך רבים נכון? מכירים את המשפט "אתה יודע עם מי אתה מתחתן, אתה לא יודע ממי אתה מתגרש"? אז אותו הדבר בניהול קהילה. סביר להניח שרוב המחלוקות יפתרו על ידי הצדדים באמצעות דיון ענייני, בדיוק כפי שקורה לנו במערכות יחסים אישיות. השאלה היא – מה קורה כאשר מתגלעת מחלוקת שאינה ניתנת לפיתרון פשוט בהסכמה? האפשרויות העומדות בפני הצדדים היא קביעה אפריורית ומתן מנדט לבית משפט באיזור מסוים לפתור את המחלוקת, או לחלופין להקנות סמכות לבורר (וחשוב להגדיר גם איך אותו בורר נבחר) לפתור את הסוגיה. אפשרות אחרת, שאני אישית מעדיפה יותר, היא לפנות קודם להליך גישור – שמטרתו היא הכנסה של צד ג' לדיון על מנת שיוכל לסייע לצדדים להגיע לפיתרון מוסכם על כולם.
6) ולפעמים החגיגה נגמרת… כמו מערכות יחסים רבות, גם מערכת יחסים של ניהול קהילה עלולה למצוא את סיומה ולכן חשוב מאוד להתייחס בהסכם לתנאים בהם צד יכול לצאת מההסכם (מרצון או בכפייה), וכיצד הליך זה מתבצע. האם הוא מקבל תמורה מסוימת בעבור חלקו בקהילה? איך התמורה הזו נקבעת? האם הוא יכול להישאר עם זכויות ניהול מושתקות? איך יציאתו משפיעה על חלוקת הבעלות בקהילה של יתר השותפים, וכיוצא בזה.