במפגש השתתפו מספר מובילי ומנהלות קהילה אמיצים ואמיצות, שהעזו לצעוד לתוך המרחב הזה.

לא קל לדבר על הטרדות מיניות. גם במפגש חווינו כי השיח על הנושא דומה להליכה על ביצים, אך דבר אחד היה ברור לכולם: אם לא נדבר על זה, זה לא יעלם.

סביר להניח, שביום מין הימים יקרה אותו מקרה, אשר יוביל לשרשרת תקדימים לגבי האחריות שיש לנו כמנהלי ומובילי קהילות על הטרדות מיניות בקהילה. מעבר לאחריות המשפטית שאולי תחול עלינו ביום מין הימים (ויש שיטענו כי היא חלה כבר היום), יש לנו גם אחריות ערכית ליצור עבור חברי הקהילה שלנו מרחב בטוח ולכן, אנו רוצות לחלוק איתכם את התובנות שעלו במפגש ואת הצעדים הבאים.

מאחר ויש שוני רב בין קהילה לקהילה, הפתרונות בהכרח יתחילו משיח ועיסוק בנושא, ויצירת פתרונות מתוך הקהילה עצמה. הצעד הראשון הוא לנרמל את השיח בנושא, לתת לו תוקף ולאפשר שיח נעים ובטוח.
זה לא פשוט, אך זו האחריות שלנו כמנהלי קהילה לפתח יכולות שיח וליצור מרחב מתאים לשיח כזה. 

מה היה במפגש?

את המפגש פתחנו בשני קטעי סטנד אפ, האחד מנקודת המבט הנשית והשניה מנקודת המבט הגברית.
התגובה הראשונית הייתה "איך אפשר לצחוק על נושא כזה"

אך האמת היא, שלצחוק יש אפקט מנרמל והוא איפשר לשיח להתקיים בצורה חופשית יותר.

אחרי שצפינו בסרטונים האלה החלו לעלות שיתופים והמרחב הרגיש בשל יותר לשיח.

לאחר מכן התחלנו לדבר על הטרדה מינית, על המונח המצומצם הזה, שמקפל בתוכו הרבה יותר מ"רק הטרדה". העמקנו בנושא זה בראי ובהשוואה לחוק למניעת הטרדות מיניות, אשר יש בו שלושה היבטים חשובים:

1)  הטרדה תהיה הטרדה בהתאם ל"סטייט אוף מיינד" של המתלוננ.ת – כלומר, מישהי אחת יכולה לחוות התנהגות מסוימת כהטרדה ומישהי אחרת לא. הרציונל הוא לסייג את החוק למניעת הטרדה מינית מהמישור הפלילי ששם דגש על "סטייט אוף מיינד" של הפוגע וזאת מתוך נקודת מבט פמיניסטי.

2)  יחסי מרות  – החוק מגדיר מהם יחסי מרות. במצב בו התקיימה התנהגות שמהווה הטרדה וזה נעשה במסגרת יחסי מרות, לא משנה האם המוטרדת "הסכימה" להתנהגות המטרידה ו/או לא אמרה במפורש שאינה מסכימה, ההתנהגות עדיין תהווה הטרדה, וזאת מכיוון שבתוך יחסי מרות ייתכן וההסכמה איננה כנה ואמיתית כי קיים אלמנט של פחד.
מרות הינה שליטה של הממונה על מי שכפוף לו והיא כוללת גם השפעה וסמכות עקיפה ואינה מוגבלת ליחסים של מעסיק או ממונה ישיר בלבד – כלומר כל יחסים באשר הם, גם כאשר מדובר בהתנדבות.

3)  אחריות תאגידית – בשנים האחרונות הורחבה האחריות של מנהל.ת תאגיד על נושא הטרדות מיניות בארגון. מנהל.ת תאגיד חייב.ת לנקוט באמצעים למניעת הטרדות מיניות כמו: פרסום תקנון המבהיר מהי הטרדה מינית על פי החוק ולמי בארגון פונים במקרה של הטרדה, כמו גם את ההליך עצמו, מינוי ממונה על הטרדה מינית המברר את המקרה (עדיף ממונה אובייקטיבית וחיצונית), הדרכה למניעת הטרדה מינית בארגון ועוד. אלו הדברים שצריך לעשות על פי חוק, אולם, עם השנים בעיקר לאחר עידן metoo#, הורחבו הסמכויות והציפיות ממנהלי.ות תאגידים ותאגיד יכול למצוא עצמו חשוף לתביעות ופיצויים במידה והוא לא פועל למניעת הטרדות מיניות בארגונו.

איך זה מתקשר לקהילה?
א.נשים לוקחים חלק בקהילות בימינו, מתוך כמיהה לתחושת שייכות. שייכות יוצרת משמעות ולהפך.
כשמתרחשת הטרדה מינית בתוך הקהילה – תחושת השייכות והמשמעות נפגמת, מרקם הקהילה נפגע ונוצר חוסר ביטחון. הנושא של הטרדות מיניות ברוב הקהילות אינו מוסדר ורבים אינם יודעים איך לטפל בסוגיה הן בהקשר של המתלוננת והן בהקשר של המטריד.

החוק עדיין שותק בכל עניין ההסדרה של הטיפול בהטרדות מיניות שלא במסגרת יחסי עבודה.

מדובר בחוק שתוקן כעשר פעמים הן בסעיפי החקיקה והן בתקנות, גם הפסיקה יצרה שינויים מבניים משמעותיים בהבנת תופעת ההטרדה המינית ובהתמודדות עימה והיום בתי המשפט נוהגים לבחון את יחסי המרות והאם מדובר במערכת יחסים נצלנית, הגם שלא מדובר במקום עבודה.

על כן, יכולה להיווצר חובה על מנהלים.ות המפעילים.ות מתנדבים.ות (בקהילה, בעמותה ובארגון) לפעול למניעת הטרדה מינית בארגון בדיוק כמו שמצופה ממעביד. בדיוק בשל כך, עמותות, קהילות וארגונים כבר לא מחכים לשינוי החקיקתי (למרות שהם יודעים שהוא יגיע) ומנחילים מנגנונים למניעת הטרדה מינית, כבר עכשיו.

היופי הוא, שכאשר אין "חובה חוקית" אפשר ליצור פתרונות יצירתיים כמו: גישור, הנחלת שיח יותר עמוק ותהליכי, יצירת מנגנון הקשבה למתלוננות, קוד אתי וולנטרי בקהילה שמציב גבולות.

ולסיכום – איך מתחילים לעורר שיח בנושא בקהילה שלי?
בדיוק כמו שמצפים ממעסיק לעשות הסברה בנושא, בדיוק כפי שבוחנים את אחריות המעסיק בהתאם לפעולות שעשה למניעת הטרדות במקום העבודה, כך גם עלינו להזמין שיח והסברה בנושא.
מעבר לרמה המשפטית, יש כאן גם אחריות מוסרית ליצירת מרחב בטוח.

אתם מוזמנים לראות את הסרטון המעולה הזה שמדבר על הסכמה >> https://youtu.be/oQbei5JGiT8
שתפו אותו בקהילות שלכם. הזמינו את השיח הזה למרחב.

תחשבו מהן הפעולות שאתם יכולים לעשות כבר היום כדי לעודד שיח, כדי ליצור קוד אתי סביב הנושא, כדי להפוך את הקהילה שלכם למרחב בטוח עבור חבריה.

נעה מגר, חברת קהילה שהשתתפה במפגש, הרימה את הכפפה והתחילה לגלגל יצירת קוד אתי למניעת הטרדות מיניות בקהילה. מוזמנים.ות ליצור איתה קשר ולהצטרף למסע המרתק הזה.

אם אתם חושבים ליצור מפגש קהילה בנושא בקהילה שלכם, אז יש לכם הזדמנות נהדרת לרכוש סדנה של ורדית במחיר מוזל במסגרת הקמפיין הזה >> https://headstart.co.il/project/58571

Photo by Mihai Surdu on Unsplash

הפוסט הטרדות מיניות בקהילה – מה אפשר לעשות כבר היום? הופיע לראשונה ב-Community Forward.

קהילות עונות לנו על המון צרכים – צורך בערבות הדדית, זהות והזדהות.
כולנו כמהים וכמהות לתחושת שייכות, להרגיש שייכים למשהו, להרגיש חלק משמעותי ומהותי במשהו שאנחנו מאמינים בו.
בשל הצרכים שבכוחה של קהילה לספק לחבריה וחברותיה, אנו עדים לכך שבשנים האחרונות נוצרות ומתהוות להן מגוון של קהילות אשר מתגבשות סביב מכנה משותף ומטרות משותפות.
ככל שיש יותר מן המשותף בקהילה, כך היא חזקה ומאוחדת יותר.
בכוחה של הקהילה ליצור קשרים, כללים, ערכים וגבולות שיטיבו עם חברי הקהילה ועם השהות שלהם במרחביה.
יחד עם זאת, נסיוני לימד אותי שישנם נושאים שמעוררים טריגרים אישים וחברתיים שברוב המרחבים המשותפים כמו גם בקהילה – מעדיפים להתעלם מהם או להוקיעם – כך למשל הנושא של הטרדה מינית שמעורר התכווצות, הן אצל גברים והן אצל נשים, בשל הבלבול והמרחב האפור שצמד המילים האלו טומן בחובו, שכן לעיתים לא ברור מתי זה הטרדה ומתי זה לא?

כך למשל:

אם אני חלק בקהילה כזו וחשוב לי מאוד להרגיש שייכת וחבר/ה בקהילה הטריד/ה אותי מינית – מתחילות מחשבות ושאלות שעולות כמו: האם מדובר בכלל בהטרדה מינית או שאולי מדובר בפלרטוט? האם יש משמעות למעמדות של הצדדים בתוך הקהילה? האם לספר ולמי? האם להסתכן באיבוד המענה לצרכים שלי שהקהילה מעניקה לי, במיוחד בתחושת השייכות שכה חשובה – ולעיתים ויתור על התחושה הזו קשה יותר מכל ויתור אחר.
אז ברור שאנחנו חיים במדינה שקיימים בה חוק ומשפט ומערכות שניתן להתלונן דרכן ולהעביר את הטיפול אל מחוץ לקהילה, אך הריקושטים של האירוע (גם אם טופל מחוץ לקהילה) נשארים ומהדהדים ויכולים לפגוע באמון של חברי הקהילה בעיקר אם האירוע נעשה במסגרת הקהילה, במיוחד היום בעיצומו של עידן METOO שנותן לשיח ולתלונות יותר מקום בתודעה והמציאות המשפטית מתיישרת בהתאם, על ידי הרחבת האחריות המשפטית לא רק על המטרידים/ות עצמם/ן , אלא גם על מנהלי/ות ארגונים וקהילות.
לדוג' מנהל של קהילה מוכרת, בעלת מרחבים שיתופיים בהם חברי/ות הקהילה מתרגלים תנועה וספורט אחת לשבוע, פנה אלי בשל ריבוי תלונות של מתאמנות כנגד מאמנים בקהילה. המתאמנות טענו שחלק מהמאמנים מנצלים את מעמדם כדי לפתח קשרים מינים ו/או להטרידן. העובדה שמדובר בספורט שמעורב בו מגע פיזי ולמאמנים מעמד נחשב בקהילה יכולה להוביל להרבה בלבול וטשטוש קווים, במיוחד כאשר חלק מהמקרים מתרחשים במסגרת הפעילות של הקהילה.

מנהלת של קהילה וירטואלית בפייסבוק, פנתה אלי לגבי התכתבות שהייתה לה עם אחת מחברות הקבוצה. האישה פנתה אליה, על מנת ליידעה שאחד מחברי הקהילה הטריד אותה מינית וסיפרה לה על הקושי בהימצאות באותו מרחב איתו ובקשה מהמנהלת שתרחיק אותו מהקבוצה. גם אם המידע שהגיע למנהלת הקהילה הורטואליות לא אומת, עדיין קיימת השפעה ניכרת על יחסה ותגובתה לחברת הקהילה שכן בשל המורכבות של הנושא הרבה פעמים מנהלים/ות לא יודעים/ות איך להגיב ומה לעשות, בשל הבורות והמבוכה ויש צורך ביעוץ משפטי ורגשי לטיפול בסוגיה.

והשאלות צפות: מה קורה אם המתלוננ/ת מעדיף/ה לא להתלונן במשטרה ועדיין רוצה להיות חלק בקהילה? האם הקהילה צריכה ויכולה לטפל במקרים כאלו? האם היא אחראית? האם בכוחה להפעיל סנקציות כנגד אחד/ת מחבריה ולהרחיקו/ה מהקהילה?
לטעמי מדובר בשאלות קריטיות ומהותיות שכל מנק"ל/ית עשוי להתמודד איתם ביום מן הימים וראוי שיקח אותן בחשבון עם הקמת הקהילה.

בעולם שהמציאות היא כזו שאחת מתוך שלוש נשים מוטרדת מינית  (וכנראה הסטטיסטיקה דומה גם בהקשר של גברים אולם אחוז התלונות מטעמם נמוך)  אז בוודאי שהמציאות הזו מתרחשת בכל מרחב ולא ניתן להתעלם ממנה.
היופי במרחב קהילתי, להבדיל ממרחבים אחרים כמו מקום עבודה, הינו בכך שהכוח המניע אינו בהכרח נוגע לרווח כלכלי, אלא בעיקר לרווח אישי ולו רק מהקשרים הנוצרים בתוך הקהילה וההתפתחות האישית שניתן להגיע אליה מעצם החברות בקהילה. על כן, לטעמי בקהילות קיים מרחב פורה ומאפשר לדבר על נושאים טעונים ולקיים מנגנונים למניעת הטרדה מינית יחודיים שהן "מחוץ לקופסא".

האחריות של מנק"לים ומנק"ליות ו/או של חברי הקהילה עצמם/ן – הוא קודם כל להיות מודעים שהסטטיסטיקה לא פוסחת על אף קהילה וכי רצוי וכדאי להתחיל לדבר על זה, לעורר את השיח הקהילתי סביב הטרדות מיניות בקהילה וסביב קיום מרחב בטוח.  תחומים אפורים נשארים אפורים כאשר אינם מדוברים. שיח שופך אור על האפור ויוצר בהירות, במיוחד במקרים של חוסר מודעות לגבי הסיטואציה וההבנה של מתי זה מטריד ולמה.

בקהילה יש הזדמנות ליצירת שיח מקדם, תקשורתי ומקרב. ניתן להשתמש במודלים שהקהילה יצרה כמו: שיח שיתופי, קבלת החלטות שיתופית – כשחושבים על הערכים והכללים של הקהילה יש לשים על השולחן את הנושא של הטרדות מיניות. אין להניח כי הקהילה תדע להתמודד עם זה. האחריות של המנקל"ים/יות  היא להציף את השיח הזה, ולצור אווירה שיש בה פתיחות לשיח, על מנת למצוא פתרונות שימנעו הטרדה מינית במרחבי הקהילה וינחילו תחושת בטחון.

למשל:

הנחלת מנגנון מובהק ושקוף לגבי התנהלות הקהילה בהקשר של הטרדה מינית.שיכלול:
א. סדנאות עומק על הטרדה מינית וגבולות המותאמים לקהילה. שיח על סיטואציות ספציפיות שיכולות להתרחש בקהילה מתוקף המכנה המשותף שלה. שיח על מהי הטרדה מינית ולמה היא גורמת לנו להרגיש התכווצות, שיח על מהי הסכמה חופשית, שיח על יחסי מרות הנגזרים מהקהילה.
ב.  קוד אתי וולנטרי, יצירת מנגנון להתנהלות חברי/ות הקהילה במקרה של הטרדה מינית שיפורסם ויהיה שקוף ויבהיר למי פונים ואיך פועלים ומה הסנקציות, ובהתייחס לכך לחשוב על סנקציות שיכולות לתרום לשני הצדדים כמו גישור ובמקרים חמורים הרחקה.
עצם יצירת מנגנון שקוף ומדובר בתוך קהילה מהווה כשלעצמו תחושת בטחון לכלל חברי/ה התחושה הזו שרואים/ות אותי ויש לי לאן לפנות.
לקהילה כוח רב. האחריות שלנו, כמנהלי ומובילות קהילות, היא לוודא שהרצון יהיה נטול (כמה שניתן) מוויתורים אישים מורכבים, הרצון יהיה אמיתי וכדי לאפשר זאת יש צורך במרחב בטוח לכל אחד ואחת מחברי/ות הקהילה.

הפוסט בלוג אורח: הטרדות ופגיעות מיניות בקהילה הופיע לראשונה ב-Community Forward.

מנהלי קהילות במדיה החברתית עומדים בפני אתגרים רבים מספור, אשר את רובם לא רק שהמשפט עדיין לא הסדיר, אלא שהוא עוד לא יודע בכלל איך להתמודד איתם. אחד מהנושאים האלה נוגע למשתתפים הרבים שרוצים לתרום לפעילות הקהילה, בין אם על ידי העלאת פוסטים, ובין אם בפעילות אוף-ליין. במקור, הקהילות החברתיות הדיגיטאליות, החלו כזירת מפגש לבעלי תחומי ענין או תחביבים משותפים, ומי שהפעילו אותן עשו זאת בדרך כלל מתוך פאשן (תשוקה) לנושא מסוים, או מתוך תחושת שליחות. התוצאה היום היא שבקהילות פועלים הרבה "מתנדבים/ות", ואולי גם "מתמחים/ות". אבל האם הם אכן "מתנדבים/ות" מבחינת ההגדרה המשפטית של המונח? החשיבות של ההגדרה המשפטית רלבנטית להרבה ענינים, כמו למשל הזכות לקבל שכר; היות המתנדב/ת מבוטחים בביטוח לאומי למקרה שחלילה תיקרה להם תאונה בעת פעילות ההתנדבות; ועוד.

ככלל, החוק בישראל לא מכיר באפשרות להעסיק מתנדב ללא שכר. הביטוח הלאומי מגדיר רשימה מוגדרת ומוגבלת של עיסוקים שבמסגרתם אדם ייחשב כ"מתנדב": מי שפועל בהתנדבות, שלא בשכר (הוצאות אש"ל הקשורות בביצוע פעולת ההתנדבות אינן נחשבות לשכר) למען זולתו, והופנה להתנדבות הזאת על ידי גוף ציבורי המוסמך להפנות מתנדבים, וההתנדבות נעשתה למטרות שיש בהן תועלת לאומית או ציבורית. כלומר, רק מי שפועל במסגרת אחד מהגופים שהוכרו על ידי הביטוח הלאומי כרשאים להעסיק או להפנות מתנדבים, ייחשב כמתנדב לצורך חוק הביטוח הלאומי. החשיבות שהכרה הזו היא שיהיה למתנדב/ת כיסוי ביטוחי של המוסד לביטוח לאומי למקרה וחלילה הם ייפצעו תוך כדי ביצוע ההתנדבות, או בדרך אליה. את רשימת הארגונים שמוסמכים להפנות מתנדבים אפשר למצוא באתר הביטוח הלאומי, והיא כוללת ארגונים כמו האגודה למלחמה בסרטן, ויצ"ו, פעמונים, אקי"ם, ועוד. מי שאינם נמנים על הארגונים האלה לא רשאים להעסיק מתנדבים.

מה ההבדל בין מתנדב לבין עובד? עובד זכאי קודם כל לשכר עבודה, ולהגנה על זכויותיו במסגרת חוקי העבודה השונים. מהצד השני, העובד מחויב בחובות שונות למעסיקיו, כמו חובת אמון, חובת שמירת סודיות וכו'. מתנדב לא נהנה מהגנות משפט העבודה המגן, ולא חלות עליו באופן אוטומטי החובות שחלות על עובדים שכירים. יחסי עבודה הם התקשרות משפטית רשמית, ובדרך כלל לא אקראית. התנדבות יכולה להיות נקודתית וחד פעמית, ויכולה להיות גם לטווח ארוך.

אחד המבחנים העיקריים לזיהוי של מתנדב לעומת עובד, כפי שנקבעו על ידי בית הדין לעבודה, הוא המניע לביצוע העבודה. האם הפעולה נעשתה מתוך כוונה להפקת רווח חומרי, או שהפעולה נעשתה כאקט של ידידות, או במסגרת פעילות אקטיביסטית, תחביב או פנאי. המבחן הזה מוביל אותנו לסטטוס שלישי, מעבר לעובד או למתנדב, והוא מי שפועל במסגרת תחביבו, לתועלתו ולהנאתו.

אחד המקרים היחידים שבהם הנושא הזה נדון בבתי הדין לעבודה הוא בענינו של מי שניהל בזמנו את פורום מדע בוואלה במשך כעשר שנים. לאחר שהוא הודח מתפקידו (לאחר שסירב להישמע לכללי ניהול הפורום שקבעה וואלה, וסירב להתחייב שלא למחוק הודעות), הוא הגיש תביעה לבית הדין לעבודה בבאר שבע וטען שלמעשה היה עובד של וואלה משך כל השנים האלה, ולכן הוא זכאי לשכר עבודה וזכויות סוציאליות נוספות. מעבר לכך שבית הדין דחה את הטענות העובדתיות שלו לגבי השעות הרבות שהשקיע לכאורה בניהול הפורום, בית הדין גם השתכנע כי אין לראות בתובע יותר ממתנדב, ואף זאת ברף התחתון של הגדרת "מתנדב", שכן להבדיל מהתנדבות שמקורה בנדיבות ותכליתה נדבה ותרומה לזולת, למנהל הפורום אינטרס ותועלת אישית המופקים על ידיו מתפקיד זה. אל מול סמכות ניהול הפורום ומחוייבותו למחוק תכנים פסולים, ניתנים לו פרסום, הכרה ויכולת להציג עמדותיו ותפיסותיו באין מפריע, וסמכות אל מול גולשים אחרים. התובע שם מימש את תחביביו ולצורך כך היה מוכן על פי רצונו ויכולתו, להקדיש במסגרת הפורום שבו ממילא השתתף, זמן גם לצורך טיפול בענייני הפורום עצמו, דבר שכאמור העניק לו יתרונות משמעותיים על פני הגולשים האחרים בו ומעמד בכיר בפורום. מצד אחד, ניתן ללמוד מפסק הדין הזה כי אם מנהל הפורום אינו זכאי לשכר עבודה, הרי שכך בוודאי מי שאינם מנהלים אלא משתתפים זוטרים יותר. מאידך, מאז פסק הדין הזה עברו למעלה מעשר שנים, שהן נצח במונחי העולם הוירטואלי, ועולם הקהילות והפורומים צמח והשתנה לבלי היכר, וכך גם אופי הפעילות שבו, כך שנראה שיהיה צורך לבחון את הנושא שוב.

הפוסט מתנדבים וקהילות הופיע לראשונה ב-Community Forward.

חשיבות רישום בעולם הדיגיטל וניהול הקהילות

המונח "סימן מסחר" הפך יותר מוכר ושגור בעולם המסחר, אולם תהליך הרישום, משמעותו וחשיבותו עדיין זרים לעסקים רבים.?

לא בכדי מנהלי קהילות שהפכו את ניהול הקהילה מתחביב למקצוע, לאחר שהשקיעו במיתוג  ובמוניטין של הקהילה, ביצירת תכנים והרחבת מעגל חברי הקהילה, מתחילים לפנות ולבצע רישום של סימן מסחר עבור השם של הקבוצה או הקהילה והמוצר ו/או השירותים שהיא מספקת: בין אם מדובר בעיצוב של הלוגו של הקבוצה, או שם של פעילות כזו או אחרת שמתקיימת במסגרת הקהילה.

העובדה שאנו חיים כיום בשוק גלובאלי, בעולם של מותגים, בו הפעילות העסקית אינה מתחילה ומסתיימת אך ורק בטריטוריה הישראלית, אלא מתרכזת גם מעבר לים בשווקים גדולים יותר, נותנת את אותותיה גם בעולם זכויות הקניין הרוחני ובפרט עולם סימני המסחר.

המוניטין שעסק ישראלי צובר תחת שם העסק/הקהילה/הקבוצה/השירותים/הפעילות, אינו קיים רק בישראל, אלא "שמו הולך לפניו" בכל רחבי הגלובוס והאינפורמציה אודותיו מוצאת את דרכה בקלות ובמהירות, מפה לאוזן, באמצעות לחיצת כפתור קלה על המקלדת וגלישה ברשת.

על כן יש משמעות רבה בלהגן על המוניטין הפוטנציאלי של קבוצה או קהילה מסוימת, ועל השם של אותה קהילה, או המותג ולרכוש זכויות בסימן מסחר במעוד מועד.

בעידן המהיר והדיגיטלי בו אנו חיים, ניתן לאתר בקלות רבה גם מפרי זכויות ברחבי הרשת, ולהפעיל מנגנוני אכיפה כנגד מתחרים קיימים או פוטנציאלים המנסים לרכב על המוניטין, או להתחקות אחר שם קהילה הזוכה להצלחה והדים, בניסיון להתחרות באופן בלתי הוגן בעסק מצליח קיים.

חיפוש ראשוני מצמצם חשיפה:

על מנת לצמצם את החשיפה במישור הזה, חשוב מאוד בטרם בוחרים שם מסחרי, לערוך בדיקות ראשוניות וחיפושים במאגרי סימני מסחר גלובאליים על מנת לבדוק ולוודא שאותו שם פוטנציאלי ומבוקש אכן פנוי לשימוש ו/או רישום, וכי אין חשיפה בבחירת השם כלפי צדדים שלישיים כלשהם הקיימים ופועלים כבר בתחום תחת שם דומה או זהה.

אז מהו בעצם סימן מסחר?

סימן המשמש, או מיועד לשמש לאדם או ישות משפטית לעניין הטובין שהוא מייצר או סוחר בהם. סימני מסחר יכולים להיות בדמות אותיות, ספרות, מילים, דמויות, צלילים או צירופים של אלה, המשמשים את היצרנים או מספקי השירותים כדי לסמן את סחורותיהם או שירותיהם, כך שיזוהו על ידי הצרכן.

סוגי סחורות ושירותים:

סימני המסחר ככלל נרשמים בעולם, רק לגבי טובין ושירותים שלסימונם משמש הסימן או מיועד לשמש. בישראל, כמו במדינות אחרות בעולם החברות באמנת ניס, מסווגים טובין ושירותים שונים לארבעים וחמישה סיווגים (למשל שירותים אישיים וחברתיים לרוב יירשמו בסוג 45; שירותים של מנהל עסקים שיווק ופרסומת לרוב בסוג 35 וכיוצ"ב). החלוקה לקטגוריות נועדה על מנת לשמור על אינטרס כלל הציבור מתחרות לא הוגנת ומניעת מונופול חזק מדי בשם/סימן מסחרי החולש על כל סוגי הסחורות או השירותים הקיימים בעולם ומונע מאחרים להיכנס לשוק זה.

הגנה טריטוריאלית:

ההגנה הניתנת לאחר רישום סימן מסחר היא טריטוריאלית בלבד. כלומר קהילה/קבוצה הפעילה במספר טריטוריות בעולם, ומבקשת לקבל מונופול על הסימן ויכולת לאכוף את זכויותיה באותן טריטוריות תידרש לרשום בכל טריטוריה וטריטוריה הרלוונטית עבורה באופן נפרד.

תקופת הגנה, עלויות וסעדים:

רישום סימן מסחר הינו הליך הכרחי וחיוני עבור בעולם של מותגים נגיש ודינאמי. בהתחשב בכך שעלויות הרישום אינן גבוהות במיוחד, ובתמורה ניתן למבקש הרישום מונופול והגנה בלתי מוגבלת בזמן בסימן המסחרי (ראשית לתקופת הגנה בת עשר שנים הניתנת לחידוש בכפוף לתשלום אגרת חידוש), רישום של סימן מסחר מאפשר לבעל המונופול לאכוף זכויות בשם/סימן מסחרי, באופן קל ופשוט, ולקבל סעדים שונים ואפקטיביים.

הפוסט הפינה המשפטית: סימני מסחר בעולם ניהול הקהילות הופיע לראשונה ב-Community Forward.

חשוב לזכור, כי ברוב המוחלט של המקרים, בעת הקמת הקהילה אין כלל רווחים ולעיתים גם אין הכנסות. ייתכן אף שתהליכי המוניטיזציה יחלו רק בשלב מאוחר יותר (אם בכלל), אבל זו לא סיבה להימנע מהסדרת החובות והזכויות של הצדדים. להיפך. ככל שתקדימו להגיע להסכמות ולעגן אותן בכתב – כך ייטב. זיכרו, אולי היום מערכת היחסים של הנוגעים בדבר היא אידיאלית, אבל אין לדעת מה יוליד יום, לאן תצמח ותתפתח הקהילה, האם ישתנו ציפיות, רצונות ושאיפות הצדדים – ולכן הסכם משפטי הוא הכלי היעיל ביותר לייצר הגנה עתידית.

בסקירה הבאה אתייחס למספר סעיפים שחובה לדעתי לכלול בכל הסכם ניהול קהילה. כמובן שאין הסכם שדומה לאחר (ואני גם לא מאמינה בטמפלייטים), אבל אלו לדעתי העקרונות ההכרחיים שכדאי לכלול תמיד:

ומילה אחת לפני שנתחיל – הסוד בהסכם משפטי טוב הוא בהירות. ככל שתשאירו דברים באפילה או בניסוח עמום, כך אתם מגדילים את הסיכון שכל צד יפרש את ההסכם באופן אחר, ולמעשה תרוקנו מתוכן את היתרון החזק ביותר של הסכם משפטי: וודאות. אז בואו נתחיל:

1) של מי הקהילה הזו בכלל? למי שזוכר את סיפור הצנרת – גיא לרר – וערוץ 10, השאלה המרכזית שעמדה מול בית הדין היתה "מיהו הבעלים של עמוד הפייסבוק"? האם גיא לרר, שפתח את העמוד בעודו עובד בערוץ 10, או אולי הערוץ עצמו? אז נכון, מתחכמים יגידו שהעמוד שייך בכלל לפייסבוק, אבל עשרות עמודי פסק הדין בעניין הצנרת מוכיחים כי הגדרת הבעלות על קהילה בהסכם משפטי היא קריטית, גם אם בפועל מי שמחזיק בשלטר הוא צד שלישי שמקום מושבו בקליפורניה.

לכן, בכל הסכם ניהול קהילה אני מציעה לכלול סעיף המגדיר את מידת הבעלות בקהילה בין הצדדים. למשל, האם הקהילה היא בבעלות המייסד בלבד? האם הכנסת שותף משנה את מאזן הבעלות, ואם כן – באיזה אופן? ההשלכות לשאלה זו הן רבות: ראשית, פועל יוצא של בעלות בקהילה יכול לבוא לידי ביטוי בחלוקה ברווחים עתידיים, ואם בעתיד צד ג' יבקש לרכוש את הקהילה, השותפים בקהילה יהנו מהתמורה באופן יחסי לבעלותם בה. בנוסף, במידה והינכם עובדים עם מתנדבים, אתם רוצים לוודא בהסכם שהם מכירים ומבינים כי הפעילות ההתנדבותית שלהם לא תקנה להם זכות עתידית בבעלות בקהילה.

דוגמא: בהסכם שניסחתי לפני מספר חודשים, מייסדת ביקשה להכניס שותף לניהול הקהילה. זכויותיו של השותף בקהילה באו לידי ביטוי במדרג שלקח בחשבון משך זמן ופעילויות מסוימות שהוא היה צריך לבצע כדי לצבור עוד ועוד זכויות בקהילה. ככל שהזמן עבר, וככל שהוא השיג עוד יעדים, כך חלקו בקהילה גדל.

2) מי עושה מה? הבסיס של כל הסכם צריך להיות מה הצדדים מצפים מעצמם – וחשוב מכך, מה הם מצפים מהשותף.ה שלהם. במבט ראשון, הסעיף הזה יכול להיראות טריוויאלי ופשוט לניסוח, אבל לעיתים, ברגע שמתיישבים לנסח זאת במילים, הצדדים מגלים שיש ביניהם פער, ועל הפער הזה יש לגשר בהקדם. ההמלצה שלי היא להגדיר את תחומי האחריות של הצדדים באופן מובהק וברור, וזאת משתי סיבות עיקריות: ראשית, תיאום ציפיות – להימנע ממצב בו צד מרגיש שהוא תורם את חלקו למיזם בעוד האחר מרגיש ההיפך. שנית, אם צד להסכם רוצה לטעון כי האחר אינו ממלא את חלקו בהסכם, הוא יתקל בקושי רב אם תחומי האחריות לא הוגדרו כהלכה.

3) קהילה על פני תחרות? לא בהסכם משפטי…. כמנהלי קהילה, אנחנו נוהגים לקדם את ערך השיתופיות והעזרה ההדדית. כל זה טוב ויפה, אבל פעמים רבות כדאי לכלול בהסכם משפטי סעיף שנקרא "אי תחרות" המונע מהצדדים להקים קהילות מתחרות למשך כל תקופת ההסכם, וכמה חודשים לאחר סיומו (אני אוהבת לקבוע תקופת צינון של 6 חודשים, אבל זה נתון לשיקולכם). על מנת שסעיף אי התחרות יהיה הוגן, חשוב להקפיד להגדיר את תחום הפעילות של הקהילה באופן מדויק, ואז סעיף אי התחרות חל על אותו תחום פעילות בלבד ולא מונע מהצדדים להתפתח לכיוונים אחרים.

דוגמא: קהילת עצמאיים הפועלת בארץ ומטרתה יצירת מרחב לשיתופי פעולה בין החברים, לא תחסום את דרכו של מנהל קהילה להקים קהילה לרואי חשבון עצמאיים בלבד שמטרתה התאגדות להטבת תנאיהם.

4) ששששש… לא לגלות! סעיף חשוב נוסף, הוא סעיף הסודיות שיכול (וצריך) לחול על תנאי ההסכם, אבל גם על עניינים הקשורים לניהול הקהילה עצמה. יחד עם זאת, נהוג להחריג את סעיף הסודיות ב-3 מקרים ספציפיים: מידע שמסירתו נדרשת ע"י הרשויות, מידע שפרסומו נדרש לצורך ביצוע ההסכם (למשל, אם בהמשך הקהילה תיהפך לחברה ותצטרכו לציין את חלוקת הבעלות בקהילה לצורך רישומה ברשם החברות), או מידע שהוא נחלת הכלל. התניה הזו היא לרוב אינה מוגבלת בזמן.

5) איך רבים נכון? מכירים את המשפט "אתה יודע עם מי אתה מתחתן, אתה לא יודע ממי אתה מתגרש"? אז אותו הדבר בניהול קהילה. סביר להניח שרוב המחלוקות יפתרו על ידי הצדדים באמצעות דיון ענייני, בדיוק כפי שקורה לנו במערכות יחסים אישיות. השאלה היא – מה קורה כאשר מתגלעת מחלוקת שאינה ניתנת לפיתרון פשוט בהסכמה? האפשרויות העומדות בפני הצדדים היא קביעה אפריורית ומתן מנדט לבית משפט באיזור מסוים לפתור את המחלוקת, או לחלופין להקנות סמכות לבורר (וחשוב להגדיר גם איך אותו בורר נבחר) לפתור את הסוגיה. אפשרות אחרת, שאני אישית מעדיפה יותר, היא לפנות קודם להליך גישור – שמטרתו היא הכנסה של צד ג' לדיון על מנת שיוכל לסייע לצדדים להגיע לפיתרון מוסכם על כולם.

6) ולפעמים החגיגה נגמרת… כמו מערכות יחסים רבות, גם מערכת יחסים של ניהול קהילה עלולה למצוא את סיומה ולכן חשוב מאוד להתייחס בהסכם לתנאים בהם צד יכול לצאת מההסכם (מרצון או בכפייה), וכיצד הליך זה מתבצע. האם הוא מקבל תמורה מסוימת בעבור חלקו בקהילה? איך התמורה הזו נקבעת? האם הוא יכול להישאר עם זכויות ניהול מושתקות? איך יציאתו משפיעה על חלוקת הבעלות בקהילה של יתר השותפים, וכיוצא בזה.

הפוסט על הסכמים משפטיים בניהול קהילה הופיע לראשונה ב-Community Forward.